לפני שמונה חודשים כשפרצה מגפת הקורונה לחיינו אף אחד לא העלה על דעתו את ההשלכות שהיא תביא איתה בכל כך הרבה תחומים. אחד מהם, כידוע לנו, הוא תחום החינוך והקשיים הרבים איתם מתמודדים התלמידים שאת ממדיהם אנחנו נגלה, כנראה רק בשנים הבאות.
נפלאות הטכנולוגיה אמנם הפגישו אותנו עם מערכת הזום, אך בו זמנית, מאלצת את התלמידים לשבת שעות מול מסך שחור והופכת אותם לעוד ריבוע נעלם בין שאר הריבועים על המסך, דבר המקשה על הלמידה והעברת החומר. הקושי בא לידיי ביטוי באיבוד קשב וריכוז יחסית מהר, (לאו דווקא לילדים בעלי הפרעות קשב והיפראקטיביות), אי הבנה של החומר כתוצאה מדרך ההעברה, קשיים טכנולוגיים שמתבטאים בבעיות חיבור, ניתוקים, אי הגעה של המורה למפגש ועוד.
מצבים אלו הפכו את ההורים, בעל כורחם, למורים וכך, מעבר לעבודה שהם מבצעים, הם מוצאים את עצמם יושבים שעות ארוכות ומתעסקים עם הלימודים, בין אם זה לעזור לילדיהם מבחינה טכנולוגית להתחבר לשיעורים ובין אם זה מבחינה לימודית ללמד את החומר ולעשות איתם שיעורי בית ועבודות. הרבה מההורים מעידים שהם לא זוכרים את החומר או לא יודעים איך ללמד ועלולים להטעות את הילדים מה שמוביל אותם לאבד סבלנות וליצירת לחץ שמסתיים בוויכוחים ומריבות ויוצר תסכול וכעס לשני הצדדים.
הלמידה מהבית חשפה להורים, שנמצאים בבית ועובדים, את המצב הלימודי בו נמצאים ילדיהם, הקשיים והפערים בין מה שהם יודעים למה שהם אמורים לדעת. הורים רבים גילו כי ילדיהם מתקשים בדברים בסיסיים כמו קריאה, הבנת הנקרא, יכולת ניסוח והתבטאות ואף פתרון תרגילים בחשבון. תופעה שצפה בעקבות המשבר, בעיקר אצל ילדי כיתות א'-ב', היא רגרסיה בקריאה. ילדים שקראו טוב לפני הקורונה ובלל ההפסקות בלימודים ומיעוט שעות לימוד בזום שכחו ונוצר קושי. הימים שהפסידו ועתידים להפסיד רק מגדילים את הפער ומאלצים את ההורים לחפש פתרונות יצירתיים, מאחר ועל מערכת החינוך, לטענתם, אי אפשר לסמוך.
בנוסף לכל זה, הטכנולוגיה, על כל יתרונותיה, קטעה את הדבר הכי חשוב לילדים – הקשר האישי: המפגש עם החברים, היחס האישי מהמורה, המשחקים בהפסקות, כל אלה עונים על צורך מאוד חשוב בכל תרבות – להיות שייך. וגם בשגרה היום יומית: לקום בבוקר, לשטוף פנים, להתלבש ולצאת מהבית, שמשפיעה באופן ישיר על ההצלחה בלימודים.
הקשר האישי ניכר בעיקר אצל תלמידים שהחליפו מסגרות, כמו ילדי כיתה א' שהתחילו בפעם הראשונה ללמוד בבית הספר, תלמידי כיתה ו', שסיימו בתי ספר יסודי ועלו לחטיבה ומתחילים את שלב ההתבגרות, ותלמידים שעלו לתיכון – השלב האחרון טרם גיוסם לצה"ל, יתכן ועדיין לא הספיקו להכיר חברים וליצור מערכות יחסים חשים בודדים.
כל פער לימודי אפשר לצמצם. השאלה בעזרת מי?
ילדים לומדים ממי שהם מתחברים אליו, מעניין אותם, אנשים אותנטיים. מי שמבין, מכיל ומקשיב להם. מי שיודע להיכנס לראש שלהם, עונה להם על שאלות ופותר להם את כל סימני השאלה שיש להם, לא שופט או מבקר אותם ונותן להם תחושה שזה בסדר לא לדעת ואף יותר מזה – זה בסדר לטעות. כך צומחים. הם זקוקים למישהו שלא יוותר עליהם ושיאמין בהם. ההורים במקרה הזה, לא יכולים למלא את התפקיד מאחר והם לא תמיד שולטים בחומר או יודעים ללמד, ובהרבה מקרים מאבדים סבלנות אחרי יום ארוך, דבר שעלול להוביל לפגיעה במערכת היחסים.
לכן, חשוב לבחור את האיש מקצוע והמסגרת הנכונה והטובה ביותר לילד. אנחנו ב"עט ללמוד" מעניקים מסגרת מקצועית בה הילד מרגיש ביטחון לשאול שאלות, להיות הוא, ללמוד את החומר בשיטות קלות וברורות ונותנות מענה גם בתחום החברתי. לקבלת פרטים נוספים על התוכנית שלנו ניתן ליצור קשר במייל [email protected] או באתר עט ללמוד .
